עזריה נ' המאגר הישראלי לביטוח רכב-"הפול"

פסק דין

התובע, יליד 2.12.1986, נפגע בתאונת דרכים ביום 7.4.2010. אין מחלוקת בשאלת החבות והמחלוקת התמקדה בשאלת הנזק.

חוות הדעת הרפואית

לבדיקת התובע מונה האורטופד פרופ' עמוס פייזר. המומחה קבע כי לתובע נכות צמיתה בגובה % 10 בגין אי יציבות הברך, ו - 10% נוספים בגין נזק, בצורה קלה, במיניסקוס.

הצדדים לא שאלו את המומחה שאלות ולא זימנו אותו לחקירה ולמעשה לא חלקו על הקביעות שבחוות הדעת. לכן יש לראות את הנכות הרפואית הצמיתה המשוקללת של התובע כעומדת על 19%.

נזק לא ממוני

בהתאם לחישוב שהציג התובע אני פוסקת לתובע סך של 36,000 ₪ (במעוגל).

הפסד ההשתכרות

התובע סיפר בעדותו כי אין לו תעודת בגרות וכי עד גיל 23 למד במסגרות תורניות. עוד סיפר, כי נכנס למעגל העבודה לאחר שנישא ונדרש להגדיל את הכנסתו, שעד לאותו מועד התקבלה מן הכולל. הוא החל לעבוד בחודש יולי 2010, כשלושה חודשים לאחר התאונה. הוא הועסק במאפיה ברשת מאפיות "הצבי" בבני ברק, כקופאי וכמסדר סחורה ולאחר מכן התקדם והיה למנהל סניף.

מתלושי השכר שצרפה הנתבעת לתחשיבה עולה כי שכרו החודשי של התובע מעבודתו במאפיה עמד על כ- 5,000 ₪ לחודש.

בחודש נובמבר 2012 התובע הפסיק את עבודתו במאפיה. לטענתו, הפסיק משום שלא קודם לשביעות רצונו. מאז, במהלך תקופה בת 8 חודשים הוא אינו מוצא עבודה למרות ניסיונותיו. בימים אלו הוא עומד לעבור אבחון והתאמה מטעם לשכת התעסוקה.

התובע מציין בתצהירו כי הכאב ברגל הוא תמידי וכי הוא מקפיד שלא לגרום ל"בריחות" חזקות בברך כי במקרה של בריחות חזקות נגרם לו סבל למספר ימים.

מטעם התובע העיד מר מוטי לנגר שהיה מנהל סניפים במאפיות הצבי. מר לנגר מתאר בתצהירו כי התובע היה עובד מצטיין וכי הייתה לו מוטיבציה להתפתח ולהגיע רחוק. בעדותו ציין כי התובע לא אהב להתלונן על מצבו אף כי לעיתים ראה אותו "סוחב רגל".

התובע טוען כי לנוכח הגיל הצעיר שבו עבר את התאונה, עברו התורני והעובדה שהחל לעבוד לראשונה סמוך מאוד לקרות התאונה, יש לקבוע את בסיס השכר בהתאם לשכר הממוצע במשק.

בכל הנוגע לגריעה מכושר ההשתכרות, טוען התובע כי יש להעמידה על שיעור הנכות הרפואית. זאת לנוכח גילו הצעיר, שיעור הנכות, אופייה והיעדר השכלה.

הנתבעת טוענת מנגד, כי התובע החל לעבוד לאחר התאונה, התמיד בעבודה והתקדם על אף שהעבודה כללה בין היתר גם מאמץ פיזי. הנתבעת מציינת, כי התובע בחר מיוזמתו לעזוב את העבודה וכי על פי עדותו הוא מתכוון לעסוק בתפקידים ניהוליים. משכך טוענת הנתבעת כי יש להעמיד את הגריעה מכושר ההשתכרות על 40% משיעור הנכות הרפואית. לעניין בסיס השכר טוענת הנתבעת כי לאור השכלתו של התובע, ללא תעודת בגרות, ללא עבר צבאי וגילו בעת התאונה, לא ניתן להניח, כי משכורתו הייתה מגיעה לשכר הממוצע במשק. לפי הנתונים הידועים לו רק שליש מן האוכלוסייה מגיעה לשכר הממוצע במשק, ולא ניתן להניח על פי נתוני התובע כי היה מגיע לשכר זה.

לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, אני פוסקת לתובע בגין גריעה מכושר ההשתכרות סכום של 405,000 ₪.

קביעת הסכום נעשתה על בסיס הנימוקים הבאים:

א. מחוות הדעת של המומחה, כמו גם מתצהיר התובע, עולה כי הנכות היא בעלת השלכה ממשית על התפקוד.

ב. למרות הנכות, פעל התובע באופן ראוי להערכה והחל לעבוד בעבודה חדשה, שלושה חודשים לאחר התאונה. עם זאת מקובלת עלי עדותו לפיה הוא עושה כן מתוך מאמץ וקושי אמיתי. מכאן, אף אם בשלב זה אין גריעה מכושר השתכרותו, הרי שלנוכח גילו הצעיר של התובע ואופי הנכות, אין להוציא מכלל אפשרות כי במהלך 40 שנות התעסוקה הבאות תיפגע יכולת ההשתכרות, הוא לא יוכל להחזיק מעמד במקומות עבודה מסוימים ויאלץ לעבור ממקום למקום.